נכסי מקרקעין הם נכסים העומדים במרכז חיינו, הן לאור חשיבותם והשימוש הבלתי פוסק בהם והן לאור שויים הכספי, שבוודאי עולה על ערכם של מרבית חפצי המטלטלין שבבעלותנו. אנשים רוכשים נכס מקרקעין פלוני לצורך אחת משתי מטרות (שלעיתים עשויות אף להשתלב האחת בשניה), מגורים או השקעה.
אין זה סוד כי נכסי מקרקעין נחשבים זה מכבר להשקעה מניבה ובטוחה, במיוחד בהשוואה לאפיקים המוצעים בשוק לניירות ערך או בענפי המסחר השונים, היות וכך רבים בוחרים להשקיע כספיהם ברכישת נכסי נדל"ן (נכסים דלא-ניידים), אשר מהווים בטוחות יציבות כשלעצמן.
התשואה ממקרקעין מתקבלת בדרך כלל בצורה של דמי שכירות חודשיים ומרבית המשכירים דואגים להבטיח את תשלום דמי השכירות החודשיים באמצעות שטרי חוב, ערבים, ערבות בנקאית וכיו"ב, אך עם זאת, אותן בטוחות אשר מפקיד השוכר בידי המשכיר לא בהכרח ימנעו את הצורך של המשכיר לתבוע את סילוקו של השוכר במידה וזה לא יעמוד בהסדר התשלומים.
לא פעם אדם רוכש דירת מגורים במקום אחד ומתגורר בפועל במקום אחר, כך שדמי השכירות המתקבלים מהשכרת הנכס שבבעלותו משמשים לתשלום דמי השכירות במקום שמתגורר, באופן חופף – אז הצורך בקבלת דמי השכירות כסדרם אף הולך וגובר.
נוכח השכיחות והישנות הגשת תביעות לפינוי מקרקעין בבתי המשפט השלום ברחבי הארץ, נתקבל בשלהי שנת 2008, תיקון מס' 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אשר יוצר למעשה מנגנון פרוצדוראלי ייחודי להגשת תביעות לפינוי מושכר, שאינו מושכר בשכירות מוגנת לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.
מדובר בתביעה ייחודית שכל עניינה פינוי המושכר, תביעה זו לא תכיל את הסעדים הנוספים העומדים לתובע אותה שעה (דוגמא שכר ראוי, פיצוי מוסכם וכיו"ב) אך עם זאת, התובע יהיה רשאי לתבוע בתביעה מאוחרת סעדים בשל אותה עילה וזאת מבלי לבקש את רשות בית המשפט לפיצול סעדים, מה שהיה נהוג עד כה.
בכתב התביעה לפינוי המושכר יפרט התובע טיעוניו ואף יצרף תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענות וכן יצרף את האסמכתאות המצויות בידיו. במסגרת הליך זה, גם הנתבע ידרש לפרט טיעוניו ולצרף תצהיר עדות ראשית והאסמכתאות המצויות בידיו.
נתבע בתביעה לפינוי מושכר, אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי, יש בכך משום סנקציה דיונית אשר מונעת מהנתבע להרחיב את "מעגל המשתתפים" בהליך זה, שכן על ידי צירוף צדדים נוספים או לחילופין הגשת תביעה שכנגד, יכול הנתבע לגרום לעיכוב בניהולו של ההליך ומשכך לגרום לפגיעה נוספת למשכיר.
גם הדרישה לצירוף תצהירי הצדדים ואסמכתאות כבר בשלב המקדמי, מטרתה להחיש את ניהול ההליך, כאשר הצדדים יגיעו לישיבה שתקבע (בתוך 30 ימים מהמועד האחרון שנקבע להגשת כתב ההגנה) כאשר המסכת העובדתית מונחת בפני בית המשפט ומשכך ניתן לדון במחלוקת לגופה ואף להכריעה.
עד כה הגישו בעלי נכסים תביעות בסדר דין מקוצר, על מנת לסלק את ידם של שוכרים שהפרו את הסכם השכירות מן המקרקעין, אך שוכרים שקיבלו את רשות בית המשפט להתגונן, גרמו להעברת התובענה לפסים רגילים, מצב שבפועל נמשך זמן רב.
נראה אם כן, כי החידוש בדין הפרוצדוראלי, כפי שהובא לעיל, עשוי להביא לקיצור משמעותי במשך הזמן הנדרש לניהולו של הליך הפינוי, הכרעת בית המשפט ומתן פסק דין המורה על פינוי השוכר מן המושכר.
