צמיחתו והתפתחותו של העולם הכלכלי-מסחרי הולידו את הצורך במנגנון שיגביל את אחריותם של משקיעים, מקימים, יזמים וכו' וכפועל יוצא אף יגביל את הסיכון שהם נוטלים – והכל במטרה לעודד השקעה, הקמה ויזמות תוך הפחתת הסיכונים שאלו נוטלים באופן פרסונאלי במסגרת עיסוקם.
בכדי ליצור מציאות שבה מתאפשרת יזמות, נוסד הרעיון של חברה, אשר מהווה אישיות משפטית נפרדת ובמילים אחרות, חברה היא אישיות משפטית עצמאית להבדיל מבעלי המניות של החברה, אשר מהווים כשלעצמם אישיות משפטית עצמאית ונפרדת.
במסגרת התאגדות של חברה בעירבון מוגבל (חברה בע"מ), אחריות בעלי המניות, בדרך כלל, מוגבלת באופן יחסי בהתאם להשקעתם בחברה, כלומר בעל המניות יכול לחזות מראש את גובה הסיכון שנוטל במסגרת היותו בעל מניות בחברה.
אם לא די באמור ובכדי להמחיש את הדברים, בין החברה לבין בעלי מניותיה מפריד מסך (חומה וירטואלית אם תרצו), בצד אחד של המסך מצויה החברה ואילו בצד השני, מעבר למסך, מצויים בעלי המניות. במצב זה, כל גורם שהתקשר עם החברה (הרי שבהיותה של החברה אישיות משפטית עצמאית, יכולה היא להתקשר עם גורמים וכן כשרה לשאת בזכויות וחובות) אינו יכול לבוא בטענה, דרישה ותביעה כלפי בעלי המניות שלה.
הפרדה זו בין החברה לבין בעלי מניותיה ובלשון המקצועית, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, עשויה ליצור לעיתים מצב שלילי בו חברה נוטלת סיכונים בלתי סבירים (יתכן אף בכוונה תחילה) ויוצרת חובות שאין ביכולתה לפרוע ובמקרה זה הנושים אינם יכולים לפנות לבעלי המניות – אלו העומדים מאחורי החברה ומקבלים החלטותיה.
בכדי לתת מענה למצבים מסוג אלו, קבע המחוקק חריגים לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ואכן במקרים מסויימים, כאשר מונחת בפני בית המשפט תשתית עובדתית המלמדת כי בעלי המניות ניצלו את ההפרדה שבינם לבין החברה בכדי לבצע באמצעות החבררה פעילות שלילית, פעילות בניגוד לדין, הפרת התחייבויות חוזיות, הונאת נושים ונטילית סיכונים בלתי סבירים, או אז רשאי בית המשפט להורות על הרמת המסך שבין החברה לבעלי מניותיה ועל ידי כך, לייחס לבעלי המניות את חובות החברה, באופן פרסונאלי.
ביחד עם זאת, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מהווה עקרון יסודי בחיי הכלכלה והמסחר ובית המשפט ישמר עקרון זה ויורה על הרמת מסך רק במקרים חריגים ובלבד שבעלי המניות היו מודעים (וגם אם חשדו ונמנעו מלברר) לכך שיש בפעולות החברה כאמור, שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
שיטת המשפט האמרקנית מאפשרת גם היא הרמת מסך בנסיבות מסויימות (מרבית העילות דומות לאלו שצוינו לעיל) וכן מקום שהשקעתם של בעלי המניות בחברה נמוכה ביחס לסיכונים שנוטלת החברה או לחילופין חברה שעיקר המימון שלה נובע מהלוואות של גורמים חיצוניים ולאו מהשקעה של בעלי המניות (הון עצמי), רשאי בית המשפט להורות על הרמת המסך שבין החברה לבעלי מניותיה ולייחס לאלו האחרונים את חובות החברה, עילה זו להרמת מסך נקראת במינוח המקצועי – עילת המימון הדק.
