העולם הולך ומתקדם אל עבר טוטאליות דיגיטלית, פחות ניירות ויותר מסכי מגע דיגיטליים. ובכל זאת, למרות העלייה המשמעותית בשימוש באמצעי התשלום הדיגיליים השונים ברשת האינטרנט וביצוע העברות בנקאיות באמצעות האפליקציות של הבנקים, עדיין נעשה בהזדמנויות רבות שימוש בשיקים והמחאות למיניהם.
מה קורה באותם מצבים שבהם שיק שמסר צד א' לצד מצד ב', מופקד על ידי צד ב' בחשבון הבנק שלו (בלשון המקצועית – מוצג לפירעון) והוא אינו נפרע (בלשון העממית – חוזר)?
נציין בהערת ביניים כי ישנן שורה של סיבות שבעטיין יכול השיק לחזור, א.כ.מ. (אין כיסוי מספיק), חשבון מוגבל, הוראת ביטול ועוד.
צד ב' שכעת מחזיק בידיו שיק שהופקד אך לא נפרע מהטעם שבוטל על ידי צד א', מעוניין לפעול לגביית הכספים שלכאורה מגיעים לו במסגרת השטר, השיק. ובכן, דרכו של צד ב', פתוחה והוא רשאי לפנות לכל אחת מלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ללא כל קשר לעסקת היסוד ולנסיבות שבהן נמסר לידיו השיק על ידי צד א', ב"בקשה לביצוע שטר".
צד א' שמסר לצד ב' את השיק, טוען כעת שלמרות שמסר לצד ב' את השיק, התמורה הנקובה בו אינה מגיעה לו מאחר וצד ב' לא נתן לו את השירות שהתחייב לספק במועד ההתקשרות. איך צד א' עושה זאת? במסגרת "התנגדות לביצוע שטר" המוגשת בלשכת ההוצאה לפועל שבה נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי צד ב'.
רשם ההוצאה לפועל, שלידיו תועבר ההתנגדות, יעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ויעביר את התיק לדיון בבית המשפט המוסמך. כבר אמרנו שמי שהגיש את השיק לביצוע, רשאי לפנות לכל לשכת הוצאה לפועל על פי ראות עיניו, אבל כשהתיק מועבר לבית המשפט, הכללים החלים הינם הכללים אשר חלים בבית המשפט, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.
על כך נאמר ברע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ (2009), כי "משהוגשה התנגדות לקיום השטר אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי".
מהאמור עד כה, אנו מסיקים שהסמכות להגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, היא בכל לשכה. אבל שעה שהוגשה התנגדות לביצוע השטר, הסמכות המקומית תהא מסורה לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצויים מקום מגורי הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, המקום שהיה מיועד לקיום ההתחייבות וכו' (בהתאם להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, על חלופותיה).
איזו טענה למשל יכולה לעמוד לצד א', שבעטיה, חרף מסירת השיק על ידו לצד ב', ידחה בית המשפט את תביעתו השטרית של צד ב' וכפועל יוצא יפטור את צד א' מלשלם לצד ב' את הסך הנקוב בשיק?
נציין תחילה כי בית המשפט העליון קבע במסגרת דנ"א 258/98, צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נ"ה(4)(שם עמ' 193), כי בתביעה שטרית בין צדדים קרובים ניתן להעלות טענות הגנה חוזיות הנוגעות לעסקת היסוד. כלומר בדוגמא המקורית, שעה שצד ב' לא סיפק בפועל לצד א' את השירותים שהתחייב לספק, עומדת לצד א' טענה להיעדר קבלת התמורה מצד ב' ובלשון המקצועית טענת כשלון תמורה.
יתכן גם מצב שבו צד ב', סיפק לצד א' שירות חלקי בלבד מסך השירות שהתחייב לספק ואז תעמוד לצד א' טענה לכשלון תמורה חלקי.
כשמדובר בשיק שסחירותו לא הוגבלה (לא נרשם על גבין "למוטב בלבד") הדברים עשויים אף להסתבך אם נאמר שבין המועד שבו מסר צד א' את השיק לידיו של צד ב', לבין המועד שבו התחייב צד ב' לספק את התמורה לשיק עבור צד א', מסר (סיחר) צד ב' את השיק לצד ג' – בעל המכולת השכונתית. כעת בעל המכולת השכונתית, שקיבל מצד ב' את השיק של צד א' בתמורה למצרכים, מצוי כשבידיו שיק שחזר מכיוון שצד א' הורה על ביטולו לנוכח היעדר קבלת השירות מאת צד ב'.
במקרה שכזה, ישנן הגנות אשר דומות במהותן להגנות מתקנת השוק במטלטלין ובהתמלא כמה תנאים עשוי צד ג', בעל המכולת, להיחשב "אוחז כשורה" והמשמעות תהיה שצד א' ייאלץ לכבד את השיק ולשלם לצד ג' את הסך הנקוב בו.
לייעוץ משפטי קונקרטי בעניינים אלו ועניינים נוספים הנכם מוזמנים לפנות למשרדנו באחת מדרכי ההתקשרות המופיעות באתר.
